מאמרים
מוזמנים לשתף
Share on FacebookShare on Google+Email this to someonePrint this pageShare on LinkedIn
צרו קשר

שם*

דואר אלקטרוני*

טלפון*

חדר זעם

חדר זעם. ידעתם שיש דבר כזה? לפני כמה חודשים בחיפוש אחר חדר בריחה נתקלנו אני ועדן בחדר זעם, תכנס ותשבור ותהרוס ותעיף. ממש חלום של כל אמא בין בין 7:00-7:30 ו 19:00-20:30 (חוץ מהכותבת כמובן ?)
לא הלכנו – גם בטח לא נלך. אבל אני יכולה להבין למה המציאו דבר שכזה.

אני עומדת בשער, מקבלת את פניו של המודרך, 1.2 מ' של מתיקות ושיער על העיניים, פורשת ידיים לחיבוק והוא יורד מהרכב ואפילו לא מסתכל עלי. בדיוק רב עם אמא באוטו, היא צעקה עליו.
נכנסים לחדר, זעוף פנים, עם העיניים למטה, הגוף מכונס, הידיים בכיסים או מחוברות לאגרוף. והוא כועס. כל הגוף שלו צועק "אוףףףף". ואני מנסה לדובב (למרות שברור לי שזה לא יקרה) אז אני נעמדת, מרימה את הכרית הגדולה מדלית אל כרמל (מרופדת טוב טוב) מחזיקה אותה בגובה הבטן שלי ואומרת לו "בוא, בוא תוציא", הוא לא מגיב, במקרה הטוב ממלמל איזה "לא רוצה".
"בוא תוציא את הכל על הכרית". הוא מסתכל, נראה כאילו לשניה הוא מדמיין איך זה יקרה, אחרי עוד תחינה אחת או שתיים וטיזינג, הוא קם, אגרופים קטנים ומבוישים, ואני מעודדת.
לאט לאט הם מקבלים יותר נוכחות, האגרופים. "תוציא את כל הכעס שיש לך בגוף דרך הידיים ולכרית, יופי". אני מעודדת, האגרופים הופכים להיות עזים, ממוקדים, ממש קראטה קיד אלי בחדר, מספונטניים וקטנים הם נהיים ממוקדים ובהתכוונות, פתאום הרגל מתעופפת ובועטת גם ועוד בעיטה ועוד אגרוף.
ודי.
הוא נרגע, מתנשף מהמאמץ הפיזי ויותר מכך מהשחרור הרגשי.
הכל יצא, הגוף נקי. עכשיו אפשר להמשיך.
כוס מים ונגמר. אפשר להמשיך הלאה.

כי למה לא בעצם? למה לא לתת לכעס לצאת? למה לא לאפשר לאנרגיה הזו שחרור. הרי היא תצא בסוף, באופן בלתי מבוקר ועם המון פצועים בשטח.

אתה שמח? מעולה! תרקוד תשיר, ותלך על עננים.
אתה כועס? תעמוד בפינה עם הפנים לקיר ותחשוב על זה.

אני אחפור על זה הרבה, אבל מרגישה צורך להגיד שוב ושוב ושוב, כעס זה רגש לגיטימי. כעס, זעם, תסכול זה אחד הרגשות שיש לנו בגוף, זהו רגש בדיוק כמו שמחה והתלהבות אבל מתויג באופן שלילי כילד הרע של הרגשות. וכשלא נותנים לו לצאת בקטן, הוא גדל וגדל וגדל ומתפרץ כמפלצת חסרת שליטה ומעצורים. (וזה נכון גם ילדים וגם למבוגרים).

קשה לנו להתמודד עם הכעסים הרבה פעמים כי כי בעצם אם הוא כועס, מה זה אומר עלי כהורה? מה זה גורם לי להרגיש? מה זה מפעיל אצלי?

תנו לכעס לצאת באופן מוגדר, חופשי והכי חשוב – לגיטימי.
תנו לו להיות הילד ואתם תהיו לרגע מר מיאגי.

ולמי שנדלק על הרעיון לשבור ולהרוס ויש לו מפלצת בגוף- חדר זעם http://brainscape.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A8-%D7%96%D7%A2%D7…/

תגובות

תגובות