מאמרים
מוזמנים לשתף
Share on FacebookShare on Google+Email this to someonePrint this pageShare on LinkedIn
צרו קשר

שם*

דואר אלקטרוני*

טלפון*

אבל מה את עושה?!

הוא נכנס לחדר. ממלא את הפתח בגוף גדול אבל שפוף, הראש כמו מתמגנט אל הרצפה והעיניים מחפשות עוגן להשען עליו. שני כסאות, ספת זולה, נר דולק ומים, הוא לא יודע איפה לשבת ושואל בשקט.
מתיישב. נבוך. הכתפיים מספרות את כל מה שהשפתיים לא יכולות לבטא. הוא לא יודע מתי זה בדיוק התחיל, אין לו כיוון של התחלה.
הוא הגיע כי אשתו של חבר המליצה אבל הוא לא באמת יודע מה הוא עושה פה, הוא גם "לא מבין כל כך מה את עושה. אז את פסיכולוגית? את עושה מסאג'ים? למה ביקשת לדעת איזה שירים אני אוהב?" ואני מחייכת אליו, כי במילים קשה לי להסביר מה אני באמת עושה. גוף-נפש, שיחה, דמיון, מגע, צ'אקרות, אנרגיה, זכרון של הגוף, טראומות.

מחפשת את המילים הנכונות לו. יוצרת דיאלוג עם הבעות הפנים, עם העיניים, כדי להגיד את מה שיעזור לו לפתוח. רק לא לומר משהו שיסגור. מרככת ויוצרת את האינטימיות הדרושה כדי שיוכל להתבונן לרגע באמת שהוא כ"כ מתאמץ להסתיר. שכבר הרבה זמן לא צחק, שבבוקר הוא קם וקשה לו לנשום, שנמאס לו מהעבודה, אין לו כוח לילדים ובשבתות הוא רק רוצה לישון. עלה הרבה במשקל למרות שאין לו תאבון, רק לא מפסיק לאכול. הוא הלך לרופא וקיבל מרשם לכדורים שכולם לוקחים אבל עדין לא התחיל.

אני מבקשת ממנו להושיט את הידיים ומראה לו איך הגוף שלנו יכול לספר את הסיפור שחבוי בו, איך בתוכו קיימות אבני דרך שמספרות על ההתדרדרות שקרתה, אבל גם את הדרך להשתחררות. פיטורין ועלבון, אובדן של אמא, ריב עם חבר מגיל 8 ש"כבר שכחתי ממנו". ומכך באה גם ההבנה שלו שהגוף, זוכר.

אני מזמינה אותו לחלוץ נעליים ולעלות על מיטת הטיפולים, הוא נבוך וזורק בחיוך "את בטוחה?" ואני בחיוך מורגל מגיבה שאף אחד עוד לא מת מריח של גרביים. הוא עולה ומתחיל לנשום, נשימות קטנות, שטוחות. אני נוגעת. בראש, בצוואר, בלב. בבטן שמספרת המון. יש כאב, יש בלבול, פתאום יוצאת דמעה. לזה הוא לא היה מוכן. השיר שלו כבר מוכן להתנגן ועם הצלילים הראשונים באה התפרצות. של רגש של כאב של שמחה של כל כך הרבה זכרונות ורגשות מהולים בתוך עצמם שנשטפים החוצה.
הוא קם. נושם. מחייך, מבולבל. מגישה לו כוס מים ומחייכת.
אני רואה את הניצוץ בעיניים שמספר לי שקרה פה משהו טוב.
ביציאה, אחרי החיבוק, הוא מסתכל עלי ואומר "את יודעת, אני עדיין לא מבין מה את עושה"

תגובות

תגובות